הדפסת ספרים במגוון צבעים

כאשר אנחנו רוצים להדפיס ספרים חשוב מאוד, לבוא לדפוס כאשר כבר יודעים מהי מטרת הספר. ברור שיש הבדל בין ספר בישול, ספר צביעה לילדים, הדפסת ספרים לשימוש פנימי של חברת הייטק.

מי שמתעסק בתחום הדפסת ספרים יודע עד כמה חשוב לתכנן מראש על בחירת הצבעים. חשוב מאוד לערוך ולתכנן את הספר מראש. לא מומלץ מבחינה כלכלית לשים דפים מודפסים בשחור לבן, ליד דפים מודפסים בצבעים הכוללים תמונות. כי משלמים על מחיר של הדפסה בצבע לאורך כל עמודי הספר.

לכל בית דפוס יש מחירון משלו בנוגע להדפסה בשחור לבן והדפסה צבעונית, בחירה נכונה של בית דפוס ולקחיה מראש את העלויות יכולה להביא לחסכון בעלויות ההדפסה .

לכאורה הכי קל נוח פשוט והכי חשוב זול להדפיס בשחור לבן. אך ישנם ספרים ששווה להשקיע בהדפסה צבעונית כי היא מוסיפה לספרים חווית קריאה משופרת. ישנם ספרים שיוצאים לאור בהדפסה דיגיטלית וחייבים לכלול בהם תמונות, כמו למשל ספרי בישול. ספרי בישול ללא תמונות נראים הרבה פחות טוב ולא מצליחים להמחיש את המנות ואת המתכונים וברור שלא ימכרו כמו ספרים עם תמונות.

הדפסת ספרים בצבעים ושחור לבן 

לא משנה מה החלטתם בסופו של דבר חשוב לדעת מה לבקש מבית הדפוס.

אם תרצו עבודה בשחור/לבן, תבקשו “צבע אחד”. הצבע האפור נחשב חלק מהצבע השחור והוא מודפס בשחור ברשת עדינה יותר או גסה יותר מאשר זה השחור המלא. להדפסה בצבע אחד קוראים בטעות “שחור/לבן” אבל היא רלוונטית לכל צבע שתבחרו. זה עלול להשפיע על המחיר אך בצורה מינורית לחלוטין.

הדפסה “צבעונית” לגמרי היא הדפסה ב-4 צבעים. שמה המקצועי – הדפסת “פרוצס”. 

אמנם כל הדפסה בכמויות מבוססת על לוחות אלומיניום, אבל הדפסה בצבע מלא דורשת הפרדה מקצועית לארבעת הלוחות. לוחות אלומיניום מורכבים על מכונה בעלת 4 גלילים, הגיליון עובר ביניהם וכל גליל מורח עליו את שכבת הצבע הרצויה, עד שמתקבלת התוצאה הצבעונית.

תופתעו לשמוע – או שלא – אבל את כל הגוונים המוכרים בדפוס מפיקים בעצם מארבעת צבעי בסיס: 

1. אדום (מג’נטה) – מין ורוד עז; 
2. כחול (צ’יאן) – מעין טורקיז – כחול ירקרק; 
3. צהוב 
4. שחור. 

ארבעת הצבעים הללו נקראים “צבעי פרוצס” על שם השיטה בה משתמשים להדפסה כזו – הפרדה ללוחות. כל לוח מעביר על גבי גיליונות הנייר צבע אחד מבין ארבעת הצבעים הללו.

על מנת לתכנן היטב את הספר שלכם מומלץ להתייעץ עם חברה מקצועית בתחום כי הדפסת ספר (גם לילדים) היא ממש לא “משחק ילדים”